הכתבה הבאה לקוחה מתוך הירחון "חיים אחרים", גיליון מס' 79, אפריל 2003, עמ' 30-32. הכתבה היא ראיון שערכה כתבת העיתון עם ראש ההתאחדות לקונג פו וין צ'ון ישראל, מר איגור זקשנסקי.
ברית המועצות
איגור זקשנסקי הוא מרפא, מדריך קונג פו , מדריך סדנאות וקורסים במודעות עצמית וריפוי באמצעות צומות, צ'י-קונג, ביואנרגיה, מדיטציות וניקוי הגוף.
הוא נולד וגדל בלנינגרד הקומוניסטית, שם עשה תואר שני בביו-קיברנטיקה ופיתח את תורותיו ושיטותיו באמצעות חקר המופלא במסגרת ועדה מיוחדת של ממשלת אסטוניה ובבתי חולים ציבוריים.
"הקומוניסטים הרסו אלף שנים של נצרות. כנסיות מפוארות שהיו צריכות להיות בחסות יונסק"ו, ארכיטקטורה מפוארת, ציורים עתיקים, כלום לא עניין אותם. במקומן הם בנו סאונות. מטורפים לגמרי. מה נשאר לאנשים בשביל עצמם? השורשים שלהם התחילו לצמוח."
"מדובר בעם שקיבל את הנצרות אלף שנים קודם לכן. יש מחקר של האקדמיה של ברית המועצות לשעבר על עבודת אלילים של הרוסים והארים-שבטים שנדדו עד הודו והחדירו לפנתיאון האלים המקומי שבראשו עמת שיווה, את תרבות ברהמה-וישנו שהם הביאו איתם מרוסיה.
ישנה זהות בין התרבות ההודית האלילית לזו שהיתה מצויה ברוסיה ובאוקראינה שלפני הנצרות. תרבות זו נשארה בשורשיהם של האנשים. היו משפחות ששמרו על המסורות של הידע הקדום בריפוי טבעי מאז ועד ימינו: ריפוי באמצעות דבש, צמחים, שיטות כישוף וטכניקות של חיפוש מים."
זקשנסקי עצמו הוא דוגמה מקפצת לפרץ פוטנציאל שהדיכוי הסובייטי לא חסם, ואולי אף דירבן. על אף שבסיום לימודי התואר השני בביו-קיברנטיקה הובטח לו מקום במעבדת הפוליטכניון לעבודת הדוקטורט, נמלכו חברי האקדמיה בשל היותו יהודי, "כאלה יש לנו מספיק," הם אמרו וזקשנסקי נשלח בצו הממונים עליו לשלוש שנים של עבודה אפורה.
כדי להוציא מרץ הוא התאמן בחדר כושר, מוסד חצי מחתרתי, שכל חטאו היה באוריינטציה האמריקנית שלו. במשך הזמן הוא הפך להיות שם למדריך.
זקשנסקי הצטרף כמושא למחקר על השפעת תרופות על ספורטאים ומהר מאוד נשלף ועבר לצד של החוקרים: "כולם שם החזיקו מלבד תארים במקצועות המחקר, כמו פסיכולוגיה, רפואה, ביו-כימיה וכדומה, גם תואר של מאסטר בספורט.
פתאום הכרתי אנשים שעשו דיקור, קיבלתי מודעות ראשונה לעובדה שדברים כאלה קיימים. באותה תקופה היה בלגן שלם סביב זה שמאו (טצה טונג) עשה ביקורת לקונפוציוס. כולם דיברו על זה אבל אף אחד לא ידע במה מדובר. היו הרבה ספרים בספריה של לנינגרד, היית יכול ללכת לשם ולהזמין כל ספר, אבל רק בתחום שלך. אם התעניינת במשהו שלא קשור אליך, היו אומרים, הספר בדיוק בהשאלה, תשאיר פרטים, נחזור אליך. ובאמת חזרו, אבל מהק.ג.ב.: 'מה אתה צריך? למה אתה מתעניין?' זה נחשב לסטייה.
היו שם הרבה ספרים על פילוסופיה מזרחית, אבל הם ניו סגורים לציבור. מצאתי שני ספרים בחנות ספרים דווקא. אחד, לונג יו, של קונפוציוס, שיחות בין תלמיד למורה, והשני - שהפך את כל החיים שלי - טאו טה צ'ינג של לאו טצה, הקנון הראשון של פילוסופיית הטאו. אמרתי: יופי. יותר מזה אני לא צריך כלום."
המפגש עם קונג פו וין צ'ון
הקריאה כמובן גירתה עוד יותר את הסקרנות וזקשנסקי התחיל להתעניין בטאי-צ'י. בשנת 87' התיידד זקשנסקי, במעבדת המחקר עם דוקטור מוויאטנם, שהפגיש אותו עם מאסטר לאומנויות לחימה שבדיוק הגיע לכרך הגדול מוויאטנם של אחרי המלחמה.
הוא מתאר אותו כך: "איש קטן עם צבע עור של אדמה אפורה. שקלתי כמעט כפול ממנו, עם שרירים נפוחים משנים בחדר כושר. הוא הסתכל על השרירים שלי ואמר: 'יפה מאוד, רק חבל שזה לא שווה כלום.' הוא הוסיף: 'תן לי מכה.' ידעתי שיש לי כוח עצום, חבל על המסכן, אז נתתי בעדינות. והוא: 'חזק יותר.' נתתי. ואז יותר ויותר. ואני רואה שאני מרביץ לחתיכת אבן. ואז הוא רק נגע בי קצת וכבר מצאתי את עצמי עף כמה מטרים ממנו."
זקשנסקי התחיל ללמוד ממנו את תורתו, "וין-צ'ון", על שם האישה שפיתחה אותה. [הערת מנהל האתר: וין צ'ון אינה האישה שפיתחה את הסגנון, אולם כך מופיע בכתבה. ראה את עץ השיטה לפרטים נוספים] וגם צ'י קונג, בהדרכתו. "אחרי זמן קצר של אימונים עם חבר, הרגשתי משהו שלא היה לי לגביו ידע קודם, הרגשתי שאני יכול לדחוף אותו גם בלי לגעת בו.
ביקשתי מחבר שיעמוד עם הגב אלי, כדי שלא תהיה כאן השפעה פסיכולוגית, עשיתי מה שחשבתי ופתאום הבנאדם נפל. הוא תפס פחד מוות. חשב שעשיתי לו נזק כזה שהוא עומד למות בדרך הביתה. הרגעתי אותו, אבל גם אני לא ידעתי בדיוק איך זה עבד. היום אני מלמד את זה. יש לי תלמידים שעושים זאת בקלות. זה לא ביג-דיל.
חקרתי את נושא הביו-אנרגטיקה לעומק בוועדה לחקר הפרה-נורמלי בחסות ממשלת אסטוניה. גיליתי שאפשר להפיל אדם בלי לגעת בו באמצעות תנועת דחיפה באוויר, באמצעות תנועה הפוכה, ובלי תנועה בכלל. אפשר אפילו להפיל כמה אנשים בחדרים שונים בו זמנית." במה עוד עסקו שם? "פראפסיכולוגיה, חקר עב"מים, נושא שאני אישית לא מתחבר אליו, ובעיקר בפיתוח טכנולוגיות ומכשירים לא קונבנציונליים לריפוי." היו עוד גופים ממשלתיים בברית המועצות ששלחו יד בדברים האלה? "בוודאי. לא רק שם, בכל העולם התעסקו ועדיין מתעסקים במחקרים כאלה. רק לא בישראל. בשנות ה-90 פנו אלי פעם אחת מהק.ג.ב. עשיתי מעצמי ראש קטן וזה לא המשיך."
גם אם האח הגדול ירד ממנו, זקשנסקי לא עצר כאן. בהשראת הקריה-יוגה (היוגה של הנקיונות) הוא פיתח שיטת ריפוי בשילוב שנפרקשלאנה (שתיית מים מלוחים ותרגילים לניקוי הגוף) ויישם אותה בבתי חולים בברית המועצות על חולים שעמדו בפני ניתוחים.
לפני עשר שנים, למרות המוניטין שיצא לו ולמרות ש"גם כשיצאתי לנופש חיכה לי שם תור של מטופלים מבוקר עד לילה," הרגיש זקשנסקי ש"המקום היחידי שאני יכול לפתוח בו את הפה זה בית הכנסת", והחליט לעזוב את המולדת ולעלות לישראל.
ישראל
עמוס בתעודות למיניהן פנה כאן למשרד הבריאות בהצעה לתרום את הידע שלו למרכבת ה"קרעצכן" הציונית. "אמרתי להם, הנה מסמכים מרוסיה. אני מבין שאתם יכולים לקבל את זה עם ספקות.
אני מוכן לחזור בהתנדבות על כל המחקרים שלי, מההתחלה, כדי לפטור אנשים מניתוחים מיותרים. אבל זה לא מעניין אף אחד. בבתי החולים אמרו לי: 'יש לנו כאן מערכת. אם נבטל ניתוחים, מה יאכלו האורתופדים?'
עצוב לי. באתי לכאן עם רצון לתרום, להשתתף במחקרים ונתקלתי רק בכסף-כסף. רק עכשיו, אחרי עשר שנים אני מרגיש שיש קבוצה. שהדברים מתחילים להיפתח. בהתחלה הגיעו אלי רק רוסים." למה? "היו עלי הרבה כתבות ב'וסטי', ואף כתבה בעברית. מי יכול היה לשמוע עלי בכלל?" אכן כן. את זקשנסקי, במסגרת חיפושי אחר מטפלים ממוצא רוסי, הכרתי דרך ידידה של הורי, עיתונאית ב'וסטי'.