כתבה מתוך "הד הקריות / ספורט", עמ' 90-91
מכדורגל ועד פולו, כולנו מכירים סוגי ספורט פופולריים ומוכרים יותר ופחות. בתמציתו של כל ספורט עומד הקשר הישיר בין בריאות הגוף והנפש, ובאומנויות לחימה הקשר הזה הדוק יותר. למעשה, בחלק מאומנויות אלה חשוב לאמן את הנפש לא פחות מאשר את הגוף, כי היא זו שאחראית בסופו של דבר על העוצמה שהגוף מייצר במכה.
כולנו מכירים את הקארטה, הקונג פו ואפילו את הטקוואנדו. ומה עם הוין צ'ון?
בקרית מוצקין חי לו יריב שפוצ'ניק, 34, נשוי ואב לילד בן 4, שעלה בשנת 1990 מאוקראינה, למד באורט קרית ביאליק והתגייס לגבעתי. סיפור קלאסי של ישראלי-עולה חדש, רק שבמקרה של שפוצ'ניק, זו רק השכבה העליונה של חייו. מסביב לכל מה שמובן לאליו, יריב הוא אחד ממעטים ששולטים באחת מאומנויות הלחימה הקטנות והמסורתיות בעולם – הוין צ'ון. מקורה בוויטנאם הרחוקה במאה הקודמת, אך שורשיה הולכים אחורה עד למאה השישית בסין. אחרי שהייתה סוד שמור במשך מאות שנים, היא הגיעה גם לישראל, כשיריב ומספר מורים נוספים זכו להיות בין הבודדים בעולם שהוזמנו לטורניר אומנויות לחימה גדול שהתקיים בוויטנאם בחודש שעבר. אחרי שזכו לכבוד השמור רק למלכים במדינה מרוחקת ואקזוטית, הם חזרו לארץ עם החלטה: הגיע הזמן שגם אתם תכירו איך נלחמים כמו דרקון.
אחרי 11 שנה בקראטה עבר לוין צ'ון
איך הגעת לוין צ'ון? יריב: " התחלתי להתאמן באומנויות לחימה מיד כשעליתי לארץ בגיל 14. במשך 11 שנים למדתי קראטה. בשנת 1997 הכרתי את מאסטר איגור זקשנסקי, אבי אומנות הוין צ'ון בישראל. התחלתי להתאמן אצלו ב- 2001, ובאותה תקופה הוא גר בהתנחלות חלמיש. הייתי נוסע פעמיים בשבוע מהקריות עד לשם בשביל להתאמן. אמנם הייתי הרבה זמן בקראטה, אבל ראיתי פוטנציאל חזק מאוד באומנות הזו, הגישה של איגור מאוד תכליתית וקונקרטית. התחלתי להדריך בקרית מוצקין ב2003, ועד היום אני נוסע לתל אביב להתאמן אצל איגור במסגרת קורס מדריכים".
המקור של הוין צ'ון הוא מקונג פו
מהו מקורה של אמנות הלחימה הזו ואיך היא הגיעה לארץ? "המקור של וין צ'ון הוא מהקונג פו הקלאסי שנולד בסין. וין צ'ון נוצרה על ידי נזירים של מנזר שאולין בכדי לכלול את כל המרכיבים היעילים ביותר של קונג פו, שהיא תורת לחימה שכוללת גם הרבה תרגילי יופי. הנזירים רצו ליתור שיטה שתכלול את הצד הלחימתי של הקונג פו. השיטה התגלגלה בנמשך שנים רבות, עד שבשנת 1936 מאבטח שיירות בדרך המשי בסין בשם טה קונג, שהיה מומחה בלחימה הזו, עבר לוויטנאם הגיע לעיר הבירה האנוי, שם היו לו מספר תלמדים בני עשירים שאותם הוא לימד. תלמידו הראשון היה מאסטר טונג, ולו היה בהמשך תלמיד בשם לה קים טחאן, שהגיע לאוניברסיטת סנט פטסבורג בשנת 1989 כדי לעשות דוקטורט בפיסיקה. שם הוא הכיר את איגור זקשנסקי והפך להיות המורה שלו. אבל לאיגור היה עוד מורה בשם הואנג וין זאנג. כיום זאנג משמש כבכיר בעולם הספורט של ויטנאם ושל דרום מזרח אסיה בכלל. הוא הדמות החשובה ביותר בספורט בוויטנאמי בשל הישגיו האישיים ובשל פעולותיו למען הספורט. זאנג איחד את כל אומנויות הלחימה בויטנאם תחת ארגון גג אחד. הוא נתן להם חסות ופיתח מאוד את הנושא. כשאיגור עלה לישראל, זאנג מינה אותו לנציגו בארץ."
וין צ'ון בסגנון ברוס לי
אז לכל מי שמספיק סקרן בשביל לדעת מה עומד מאחורי אומנות הלחימה המסתורית הזו, מומלץ להגיע לבית הספר של יריב בקרית מוצקין. על קצה המזלג: לוין צ'ון, שהוא כאמור שלוחה של הקונג פו, יש מספר גרסאות, המוכרת ביניהם היא הוין צ'ון הסינית שנחשפה לעולם בסרטי ברוס לי. הוין צ'ון הויטנאמי היא שיטת לחימה סגורה יותר וכמעט לא מוכרת בעולם. הויטנאמים נחשבים לקשוחים יותר בתחום, ועד שנות ה-80, כאשר שני מאסטרים של וין צ'ון היו נפגשים להתמודדות ספורטיבית ביניהם, לעתים אחד לא היה יוצא בחיים. מה שנקרא קרב הדמים האמיתי.
המייסדים של הוין צ'ון, על ידי מחקר וקרבות אמת, בחרו בחמש חיות שהטכניקה שלהן היא בעלת השפעה רבה על וין צ'ון ובעלת יכולת להציג את תמציתו של הסגנון. החיות הן טיגריס, נמר, עגור, נחש ודרקון. כל טכניקות הלחימה של הוין צ'ון מקושרות לטכניקות הלחימה של החיות האלה. מאסטר איגור זקשנסקי, כאמור נציג הוין צ'ון הויטנאמי בישראל שלמד ביוקבירנטיקה (מקצוע שחוקר את מערכות החיים ואת הסדר המכתיב את קיומן) והיה מדריך כושר, חוקר ומייעץ לספורטיאם ומשלחות אולימפיות בברית המועצות איך להביא את הגוף למיצוי מקסימלי של היכולות שלו, מסביר על העוצמה המיוחדת שעומדת מאחורי הוין צ'ון: " יש ויכוח האם וין צ'ון הוא סגנון פנימי או חיצוני. הויכוח קיים מכיוון שיש בסגנון גם מזה וגם מזה. וין צ'ון אמנם מאפשר לעבוד גם במישור קשה וכוחני, אבל עבודה בסגנון הפנימי היא המהות שלו ובה יוצא הייחוד שלו, היא מקרבת אותו לחוכמה ולתכנון של משחק שח. כשמנסים להבין את הגרסה הפנימית הרכה, מתגלים הפרטים המיוחדים של עשיית הטכניקה והשימוש בה. למשל, חסימות: בסגנון חיצוני נקודת המגע של היד החוסמת היא זו שמקבלת את הכוח. בגרסה הפנימית יש שתי אפשרויות: האחת דומה לגרסה החיצונית והיא מעין התקפה של התקפה, כלומר לחסום על ידי היד או הרגל התוקפת. אפשרות שנייה היא זו בה נקודת המגע בין האיבר החוסם לנחסם היא רק מרכז קבלת מידע על מצב ותנועת היריב. הכוח אינו מוזרם לנקודת המגע, אלא למקום אחד האראי על יעילות החסימה. כך נוצר מצב פרודוקסלי של הגנה לא כוחנית ולא מתנגדת, שאי אפשר לחדור אותה. הדרך חסומה למרות שהתוקף אינו נתקל בהתנגדות".
טכניקה מול כוח, מי מנצח?
מי שרוצה לדעת למה הכוונה בסגנון הגנה שחוסם מכה ללא התנגדות ומקבל מהיריב את הכוח, אולי יבין את התמצית של העיקרון בסיפור הבא: כשאיגור פגש את זאנג בפעם הראשונה, הוא היה מדריך שרירי מאוד בחדר כושר. זאנג צחק לשרירים הגדולים, ואמר לאיגור לתת לו איגרוף. איגור תקף בעדינות, אבל לבקשה נוספת התחיל להתקיף בכל הכוח ושוב פגע בחוזקה בגוף. "זה היה כמו לפגוע בכדורגל מנופח, היד פשוט קפצה החוצה מהגוף שלו", מספר איגור. כשזאנג נגע באיגור, פתאום הוא הועף ארבעה-חמישה מטרים לאחור ולא הבין מה פגע בו. איגור החל ללמוד אצל זאנג והוא בקשר רציף איתו משנת 1977. יריב, ספר על הנסיעה לפני חודש לוויטנאם. מה היה מיוחד בטורניר הזה? "הזמינו אותנו לאירוע לכבוד חגיגות 1,000 שנה לעיר האוני. הוזמנו ע"י הוועד האולימי הוויטנאמי לפסטיבל, שהחלק המרכזי שבו הוקדש לטורניר אמנויות לחימה. כשקיבלנו את ההזמנה ביקשנו ממשרד החוץ והספורט לקבל סיוע בכרטיסי הטיסה ושיכירו בנו כמשלחת ספורט, אבל לא קיבלנו סיוע. חיים חושן, מנהל אחת המחלקות במשרד החוץ שעוסק ביחסים עם ויטנאם, ניסה לארגן לנו טיסה עם נציגים של עיריית תל אביב שבדיוק טסו אז לויטנאם, אבל בעירית תל אביב לא רצו שנצטרף לטיסה."
דיאלוג מדהים בין איגור, יהודי דתי ונזיר בכיר
"היה פה פספוס לדעתי, כי זה היה בעצם אירוע פנימי של ויטנאם, שהיחידים שהוזמנו אליו מהעולם היו משלחת קטנה מאוקראינה, צרפת ואנחנו. הייתה פה הזדמנות לחזק את היחיסים הדיפלומטיים עם ויטנאם. בשבילנו זה היה כבוד עצום להיות בין הבודדים מכל העולם שהוזמנו אישית על ידי אנשים ממש בכירים, שגם ליוו אותנו לאורך הימים שהיינו שם. היינו שמונה מדריכים, ובגלל הקשר ההדוק בין איגור לזאנג, שהוא דמות ממשלתית בכירה בויטנאם ושר הספורט, זכינו ליחס מדהים שכלל ביקור במנזר קדוש שבו מארחים רק ראשי מדינה. ישבנו עם נזירים בודהיסטים ואיגור, שהוא חובש כיפה, מצא את עצמו מנהל דיאלוג מדהים עם נזיר בכיר על תפיסות עולם והסברים על יהדות. בכלל, דאגו לנו להכל – מאוכל ועד מלון. בטורניר עצמו היו המון ילדים שנתנו הופעה מדויקת של תנועות לצלילי קצב תוף ענק בתצוגה מרשימה. ההופעה שלי הייתה בבמה המרכזית מתוך שלוש. ביצעתי שתי תבניות של טיגריס ודרקון והגעתי לגמר בזכות הופעת דרקון. יחד איתי עלו לגמר גיא מלכיאלי ושובל ינאי בתחרות הזוגות. למחרת נערך הגמר ששודר בטלוויזיה הממלכתית הויטנאמית. זכינו בשלוש מדליות זהב, כשגם איגור כמאמן שלנו קיבל מדליה. היינו בית הספר היחיד שהביא שתי הופעות לגמר".