התחלתי להתאמן בקונג פו לפני כמעט שנה.
תמיד רציתי להתאמן "במשהו" – לא ממש ידעתי אם קונג פו, קראטה או קרב מגע, ולמען האמת, לא ממש ידעתי מה ההבדל.
בגיל 26 סוף-סוף מצאתי זמן, והמקום הראשון אליו הגעתי היה המועדון של איגור. בדיעבד, אם הייתי מגיעה למקום אחר – קצת יותר אגרסיבי, קצת יותר תחרותי או מלחיץ, כנראה שלא הייתי ממשיכה. אף פעם לא הייתי בן אדם ספורטיבי במיוחד. אחרי השיעור הראשון – ידעתי שזה מקום שאני רוצה להישאר בו. התחלתי מ-2 שיעורים בשבוע. אחרי חודש, מצאתי את עצמי מגיעה לאימונים 3-4 פעמים (כולל צ'י קונג, שמבחינתי מהווה חלק בלתי נפרד מאימוני הקונג פו) ובשנה האחרונה כמעט ולא הפסדתי אימון. האימונים הם המקום האחד שמשאיר בחוץ את כל הבעיות, את כל הלחץ. לא משנה באיזה מצב רוח אני אכנס – אני יוצאת רגועה יותר, מפוקסת יותר.
הבנות אישיות מאימוני הקונג פו
עם כל שיעור, אני מגלה עוד משהו, מתקדמת עוד קצת. יום אחד, אחרי כמה חודשים, אתה מסתכל אחורה, ומבין כמה התקדמת – וכמה עוד יש ללמוד. איגור קיבל הזדמנויות בחייו ללמוד מהאנשים הכי גדולים בתחום בוייטנאם, העמיק את הידע הזה עוד במחקרים משלו, ועכשיו נותן לנו את ההזדמנות לקבל את הידע הזה – גם ממנו וגם ממוריו ישירות.
השנה האחרונה תרמה להמון דברים מבחינתי: כוח, גמישות, בריאות, מהירות, רפלקסים שלא ידעתי שיש לי, בטחון עצמי... אבל מעל הכול הבנות חדשות, ידע והכרות עם אנשים מדהימים.
השיטה שאיגור מלמד, קונג פו וין צ'ון בגרסה הוייטנאמית – היא שיטה שדורשת למעשה דבר אחד - בחינה מתמדת: האם התנועה היא התנועה האופטימאלית, מה חוסם אותה, מה אפשר לעשות אחרת בתנאים הקיימים, ביותר קלות, ביותר רכות? המחקר הזה לא נגמר אף פעם: מספיק לשמוע את איגור מספר על עוד משהו שהוא הבין פתאום היום, אחרי כל השנים שבהם הוא מתאמן ומלמד.
אין לנו תחרויות, דרגות או חגורות. אתה נמדד יחסית לעצמך, לדרך שעברת, ויש קריטריונים מאוד קונקרטיים וניתנים לבדיקה. חבר'ה שהגיעו לפני יומיים, וכאלה שמתאמנים שנים – כולם מתאמנים ביחד, כולם מקבלים את אותה תשומת הלב.
איגור יודע מתי להסביר, מתי להראות, ומתי לתת לך לעשות את המחקר לבד. הכול יגיע בזמן שלו, תעבוד, תנסה, תחווה, תבדוק, ותבין עוד משהו.
המלצה אישית על בית הספר לקונג פו
מעבר להיותו מורה, איגור מבחינתי הוא גם יועץ וגם חבר. הוא תמיד ימצא זמן לדבר או לצחוק על משהו, ותמיד ינסה לעזור בכל מה שרק אפשר, בין עם עזרה פרקטית או סתם שיחה.
גם החבר'ה שמתאמנים – גם הותיקים, חלקם מורים בעצמם, חלקם חבר'ה שזכו במדליות, כולם ישמחו לדבר, להסביר, לעזור – תמיד עם חיוך ( לחייך זה חשוב! :) ) ועם המון סבלנות.
אני קוראת שוב את מה שכתבתי, ומנסה לחשוב איך לנסח את זה קצת אחרת, מדויק יותר, מה עוד לכתוב כדי להעביר את החוויה שלי מבית הספר הזה, ויודעת שלא משנה מה אשנה או אוסיף, צריך פשוט לבוא לנסות לבד.
יכול להיות שתתחברו לסגנון ויכול להיות שלא, ויכול להיות שזה לא יתאים עכשיו אבל עוד 3 שנים תחזרו לחפש את הדבר הקצת אחר הזה. מבחינתי, היה לי מזל להגיע לסגנון הקונג פו ולבית הספר הזה.