וין צ'ון שאולין הוא סגנון של אומנות לחימה שפותח בידי מאסטרים בכירים בשאולין בתחילת שלטון מנג'ו בסין במאה ה-17.
הסגנון מבוסס על גרסה דרומית של שאולין, כמיצוי אפקטיבי של הסגנון עם תנועה מינימאלית וחסכונית.
לכן תכונות הסגנון העיקריות הן לקוניות וקונקרטיות, אין שום דבר שמיועד לאסטטיקה ולדברים דומים, המדד היחיד הוא יעילות.
קונג פו וין צ'ון - ייחודיות הסגנון
קונג פו וין צ'ון כולל קואורדינציה מיוחדת של שימוש בשתיים או שלוש תנועות בו זמנית, בהגנה והתקפה, עם ידיים ורגליים. יכולת התלמיד לבצע זאת בסיטואציות שונות עם מרכיבים שונים, היא אחד הקריטריונים החשובים המראים על רמתו בסגנון ויכולת הביצוע האישית, כלומר מה רמת השליטה שלו בסגנון.
וין צ'ון היא שיטה לקרב בטווח קצר ומהיר, לכן היא שיטה קשה ומסובכת מבחינת יכולת השליטה במצב נתון ומבחינת תגובות לשינויים. רוב הסגנונות מעדיפים עבודה במרחק ארוך-בינוני, לכן בטווח קצר הם מאבדים את יכולת השימוש בארסנל הסגנון. וין צ'ון מראה שגם בטווח קצר יש יכולת לעבודה מהירה ואפקטיבית.
נכון להיום יש שני מרכזיים עולמיים לקונג פו וין צ'ון:
האחד היושב בהונג קונג, ממנו התפזר הוין צ'ון לרוב העולם. הוא הוקם על-ידי ייפ-מן, שלימד את ברוס לי. ברוס לי באמצעות סרטיו ויציאתו לארה"ב פרסם את הסגנון בעולם.
המרכז השני יושב בהאנוי בירת ויאטנם, ויסד על-ידי ראש השיטה טה קונג, בתחילת המאה ה-20. למרכז זה קשורה ההתאחדות שלנו.
טה קונג היה סיני אשר חי כנזיר שנים רבות ופיתח את השיטה. הוא שמר על שיירות מסחר כלוחם בודד שעצר התקפות של קבוצות שודדים. כשנאלץ לעזוב את סין עבר לצפון ויאטנם, שם לקח כמה תלמידים. לפני המלחמה נסע לסייגון ונשאר תקוע שם כשפרצה.
בזמן שהותו שם לקח עוד כמה תלמידים וייסד בית הספר לוין צ'ון, שהמורים בו כיום הם מי שלמדו אצל תלמידיו של טה קונג.
וין צ'ון אינו סובל תלמידים מקריים. התלמיד צריך לא רק להיות מעוניין באומניות לחימה. הוא חייב להיות בעל נחישות, התמדה וגמישות מחשבתית, כדי שיוכל דעותיו והשקפת עולמו להשוואה עם אופי הסגנון שהוא לומד.
השוואה אשר תדרוש ממנו שוב ושוב לסלק את עצמו (ה"אגו") כדי להצליח ליישם את הסגנון.