בעת כתיבת שורות אלו, אני עם שנה וחצי של תרגול קונג פו וין צ'ון אצל איגור זקשנסקי.
שנה וחצי שעברו מהר, ועם המון המון אינפורמציה וידע, שרק אחוז קטנטן ממנו הצליח לחדור את שריון האשליות שאני נושא איתי ולהפוך לחלק ממני. אותו שריון, שלצערי אני אינני היחיד שמסתובב איתו בעולם, והוא אותו הפילטר שדרכו אנו מעבירים את כמויות המידע האינסופי המקיף אותנו בכל רגע ורגע בחיינו, אותו המידע שהחושים שלנו תופסים ושבעזרתו אנו בונים, כל אחד עפ"י הבנתו הוא, את הדבר הזה, הישות הזו, שאותה אנו מכנים - "מציאות".
שנה וחצי של תרגול, למידה והקשבה, וניסיונות רבים להבין ולעכל את עומק הידע שמוזרם לכיווני מאותה ה"מציאות", שעד לפני המפגש עם איגור הייתה מעט, בוא נאמר, שונה. עם כל יום שעובר וכל הבנה חדשה, אני לומד כמה אינני יודע דבר, וכמה התפיסה שלי את המציאות והמציאות כפי שהיא אינן בהכרח תואמות.
רואים את זה בתנועות, בהטיית הגוף, בניואנסים הקטנים של כל זווית שמשתנה בהתאם לצורך, ולא בהתאם למה שאנחנו חושבים שהוא צורך. נשמע מבלבל? ובצדק.
מאז ומעולם רציתי ללמוד את אמנות הקונג פו. כמו כולם פחות או יותר, גם אני ראיתי בילדותי סרטים של גיבורי-על מעופפים שניצחו אויבים מרושעים במספר מכות ומהלכים יפים להפליא. גיבורים אלו מעולם לא נפגעו, ואם כן, הרי החלימו מיד, והפציעה, אם השפיעה עליהם, רק שיפרה את יכולת הלחימה שלהם.
אינני יודע מדוע לקח לי קרוב לשלושים שנה לגשת ולהתחיל לתרגל בצורה מסודרת את האמנות הזו, אבל אין ספק שאותו הילד שבתוכי שרצה תמיד ללמוד, הוא עדיין שם, חי ונושם, ודואג לכך שאגיע לאימונים כל שבוע, כל חודש, מאז ועד היום.
כשהחלטתי להקשיב לו, לילד הזה, וללכת למצוא לי מורה, לא הייתי בטוח היכן לחפש. הלכתי בתחילה לשיעור קרטה. היה נחמד, והמורה לימד אותי שתי תנועות ואמר לי לחזור עליהן עד שהוא יאמר לי להפסיק. צייתי בדקדקנות, מתוך הבנה שאני מתחיל דרך חדשה, והדבר הטוב ביותר לעשות הוא להקשיב למורה, גם אם זה זה מעט... משעמם.
באותו השבוע ראיתי גם פלייר שסיפר על מועדון קונג פו של התאחדות וין צ'ון קונג פו בישראל. הכתובת הייתה מוכרת, ליד בית ההורים, ולא היה קל מללכת לבדוק את העניין. מהרגע שהגעתי, נשארתי. הילד שבתוכי, שזכה לבקר בדרך לאימון גם את הבית שבו גדל, ידע שהוא מצא את שחיפש.
מה אני חווה בתרגול וין צ'ון קונג פו?
אם יש משהו שתוכלו לשמוע את איגור חוזר עליו עשרות אם לא מאות פעמים הוא שאין שום דבר פורמאלי. אנו חוזרים על אותן התנועות, אך אין אלו אותן התנועות. אנו מבצעים את אותם המהלכים, אך אין אלו אותם המהלכים. כל מהלך, כל תנועה, וכל רגע בחיים הם הווה, עכשיו, ולא העתק של רגע אחר.
המציאות מתרחשת, והעשייה הפורמאלית של התנועות כמו שאנו זוכרים מהאימונים הקודמים, אין בה כלום. באימון, אנו מקבלים את התזכורת הכה חשובה לבחון כל רגע ורגע מה אנו עושים, כיצד, ומה מתרחש בגוף. אם זה שריר שהשתתף בפעולה - אנו נדרשים לשאול את עצמנו - "האם הפעלת השריר הזו בכלל רלוונטית?" "מדוע קפץ לי השריר הזה פתאום לתנועה?" או "האם אני יכול לעשות את התנועה הזו אחרת, ברכות, ללא מאמץ? ואם כן, אז כיצד?".
אלו השאלות שעוברות לי בראש בתרגול הקונג פו , לעיתים כל הזמן, ולעיתים פחות. כשמישהו מאיתנו מתחיל ללכת לאיבוד בתרגול, איגור חש זאת מיד ומעיר אותנו מהרדמותנו על המשמר. מה הטעם בחזרה על אותה התנועה שוב ושוב אם מבינים שהיא אינה אותה התנועה? אין שום דבר פורמאלי באימונים שלנו אצל איגור, או לפחות כך אני חווה את הדברים.
אימוני הוין צ'ון שולחים אותי תמיד למקום עמוק יותר בחדות ובהקשבה למה שמתרחש סביבי. כשאני מגיע לאימון, אני נכנס לפוקוס, ריכוז שאני מנסה, לעיתים בהצלחה ולעיתים פחות, לקחת איתי גם אל מחוץ למועדון, לחיי היום-יום.
קונג פו וין צ'ון והחיים בחוץ
אין ספק כלל וכלל שלתרגול אמנות הקונג פו יש השפעה אדירה על כל אספקט בחיים. אינני יודע, וחלק ממני איננו מעוניין גם לבדוק, האם השתפרתי ביכולתי כלוחם.
מה שבטוח, דברים רבים ושונים בחיי משתנים, ובהתאם לכיוון שתרגול הווין צ'ון מכתיב. הדבר הבולט ביותר אם אפשר בכלל להפריד בין מכלול הדברים שהוא אדם, הוא יכולת קבלת ההחלטות. קור הרוח המתבקש ואף הנובע בטבעיות כשאני מתרגל במועדון ממשיך להדהד גם בחיי היום-יום שלי.
החלטות, בין אם הן לוגיות הדורשות מחשבה, ובין אם הן אמוציונאליות הדורשות לב פתוח, נעשות בקלילות יחסית, וסדרי העדיפויות קובעים את עצמם בצורה הנכונה ביותר. החיים מגלים את עצמם, לעיתים בצורה יוצאת דופן, וכשבכל זאת מעט לחץ סוגר את היכולת לנשום ולקבל את המציאות, הדבר מראה את עצמו בצורה ברורה וחדה ואני יודע - לא תרגלתי נכון.
מרגעים אלו של לחץ אני משתדל ללמוד, ומהרגעים האחרים אני משתדל ליהנות, למרות שאני חייב להודות כי לעיתים קרובות אני נהנה ומנסה ללמוד גם מהטעויות, בצורה מודעת ואמיתית, דבר שאני לומד לעשות כל אימון מחדש.
אני ממליץ לכל מי שמחפש עומק ומהות למצוא לו זרם ולדבוק בו, ואישית אין ספק שבשבילי הקונג פו הוא הדרך בה נכון לי לצעוד. הרבה חוכמה יש בעולם, אך גם הרבה שטויות. לעיתים להפריד ביניהם זה לא קל בכלל, ודורש מיומנות רצינית ביותר. היופי בתרגול במועדון אצל איגור הוא הדגש שמושם על מדדים פרקטיים וברורים, דברים קונקרטיים שדרכם ניתן למדוד ולבדוק את ההתקדמות שלנו במסלול שהוא הכול פרט לליניארי.
כל מי שמעוניין בהבנה והעמקה ביכולות שלו כבן אדם, ולגעת ביופי שהוא החיים וההווה, מוזמן בחום לבוא ולהצטרף לתרגול השוטף כאן בהתאחדות וין צ'ון קונג פו בישראל.