אחרי שעבר זמן מה בו נתנו לדברים / תובנות לחלחל פנימה אפשר להתחיל לבדוק ולסכם את סדנת הקרבות שעברנו. מה למדתי מה עברתי, אלו דברים שקעו ומה אני לוקח איתי הלאה. ראשית, וידוי קטן, מאחורי המילים המפוצצות של חיפוש, שחרור, העצמה, עבודה פנימית, צ’י, מנגנונים נסתרים של הגוף והקשבה, לפעמים פשוט כיף להילחם. וכן, אני מודה, אחת הסיבות שהביאוני ללמוד אמנות לחימה ווינג צ’ון בפרט, היא הרצון לדעת להילחם. לא נסתיר, זה הילד שבי שמסרב להתבגר. בנוסף, איך שלא נסתכל על זה, יש משהו מאוד סוחף ומפתה במימוש אותה עבודה, עבודה פנימית וחיצונית, עליה אתה שוקד במשך פרק זמן כה ארוך. כאמור, אחרי הכיף, הלחימה והמשחק למדנו גם דבר או שנים ואת תובנות אלא אני רוצה לשתף. בסדנה נתבקשנו כבר מההתחלה לעבוד בזוגות (בעצימות נמוכה כמובן) ולמעט תרגול תנועה (עבודת רגליים) רוב הזמן העבודה הייתה בזוגות. התרגול החל ב 7 תגובות* ושילב, ככל שהסדנה התקדמה, אלמנטים נוספים לאותו תרגול בסיסי, עד למצב של עבודה חופשית מול יריב. חשוב לציין שנדרשנו בכל מצב לשמור על העקרונות של השיטה, והמילים “לעבוד לאט וחלש” ו”משוחרר” נשמעו ללא הרף בחלל הדוג’ו. * 7 תגובות, למי שלא יודע, זהו תרגול של תגובות הגוף (בעיקר גפיים) תוך הגנה מהתקפה ולהיפך. הדגש הוא על עבודה אינטואיטיבית לחלוטין תוך שמירה על עקרונות השיטה. תובנות: א. תרגול: כתמיד, עבודה מול יריב גורמת להתקשות בלתי רצונית וככל שהעצימות עולה ההתקשות עולה. שמתי לב אצלי שהתרגול מרובה של העבודה (נכונה) מול יריב מרגיל את הגוף לפעולה ועל ידי כך מוריד את רמת ההתקשחות. חשוב מאוד לשים דגש על עבודה נכונה ומשוחררת, אחרת לתרגול אין שום ערך אלא התקבעות וחזרה על פעולות שגויות. ב. אגו: בכל התמודדות האגו מציף אותנו, גורם לנו לנסות לנצח את היריב. לקדש את התוצאה על הדרך. באופן פרדוקסלי, על ידי כך הוא גורם לתוצאה ההפוכה, קרי, הפסד. מההתבוננות במתאמנים השונים, על הרמות השונות, ובעיקר בעצמי, אני יכול להעיד כי האגו נכח בסדנה בעצימויות שונות ומשתנות. זה ניכר בהתקשחות, ברצון לסיים פעולה למרות שההקשבה לגוף אמרה אחרת, זה ניכר ברגעים של שביעות רצון מהדברים לא נכונים ותסכול מהדברים לא נכונים אף הם. האגו הוא חלק ממה וממי שאנו, ועבודה על האגו היא עבודה סיזיפית ואינסופית, אולם מודעות, הקשבה והכרה יכולים לסייע בהתמודדות זו. לשחרר, כבר אמרנו? ג. חיבור: הסדנה נבנתה באופן מודולרי בה חלק מצטרף לחלק מצטרף לחלק... למעשה, תרגלנו את כל החלקים (אלמנטים) אותם אנו מתרגלים באימונים היומיומיים (כמעט) באופן שוטף, אולם בסדנה הרגשתי איך אותם חלקים מתחברים לכלל מהות אחת. הבנתי זאת קודם, אלא שבמהלך אותן 10 ימים ההבנה התאורטית הפכה למעשית ופרקטית. הבנתי כי לא מדובר רק בחיבור של המרכיבים השונים, אלא בעיקר בתנועה/זרימה או אם תרצו מעבר של ובין אותם מרכיבים. המעבר והחיבור הוא שנותן את האנרגיה. לשחרר, כבר הזכרתי? ד. תנועה: יציבה נכונה והשתרשות הוא אחד המרכיבים הכי משמעותיים באמנות לחימה ובווינג-צ’ון בפרט, אולם הפעם שמנו דגש על המעבר והתנועה בין העמידות השונות. האמת, תנועה לא זרה לי. בעקבות ניסיוני הקודם באמנויות לחימה שונות, אייקידו במיוחד, עבורי התנועה היא ותמיד הייתה, חלק בלתי נפרד מלחימה (אגב, מהתבוננות מהצד בשאר המתאמנים נראה כי אלמנט זה חסר לרובם ולדעתי יש לתת על זה את הדעת), אלא ששחרור בתנועה הוא דבר שפתאום נוכחתי בחסרונו אצלי. אותו שחרור שקיים בגפיים העליונות (7 תגובות לדוגמא) צריך להיות גם בגפיים התחתונות. רק באופן זה התנועה תוכל להיות אינסקטיבית מחד ומודעת מאידך. פעמים רבות מידי נוכחתי שהתנועה שעשיתי הייתה לכיוון תנועת היריב במקום לכיוון הנגדי. פעמים רבות נוכחתי שאני נע במקום להשאר ונשאר במקום לנוע. לפעמים הרגשתי כי גופי מחולק לשניים: חלק עליון משוחרר ואילו חלק תחתון מאומץ ומודע. זה מוביל אותי לתובנה הבאה. ה. הוליסטיות: עבודה שלמה ומתואמת תוך שיחרור מקיף של כל הגוף חשוב וחיוני מאין כמוהו אם ברצוננו לעשות קונג-פו ברמה גבוהה, או במילים אחרות לדעת להילחם. לא מספיק שנשלוט באחד המרכיבים. כמו כל מכונה, אם כל חלקיה לא עובדים כיחידה מתואמת אחת, המכונה לא תעבוד או תזייף במקרה הטוב. אתה מבין שתחושה טובה אחרי אימון היא לא חזות הכל ושלעיתים דווקא “התחושה הטובה” היא התחושה המזויפת, היא האשליה שעוטפת אותך. במקרה כזה כדאי לחזור ליסודות. ו. יסודות: עבודה איטית, עוד יותר איטית, מודעת, יותר מודעת, פנימית, עמוקה, משוחררת, משוחררת, משוחררת ועוד פעם משוחררת הם העקרונות, חלק מהעקרונות שקיימים באימון הווינג-צ’ון. אלו יסודות ששוב ושוב אתה מגלה שרק הליכה לפיהן, ללא קיצורי דרך, תוביל אותך למקום נכון וטוב. ז. הדברים הקטנים: גב כף היד נשמט לאחור ופתאום היד מתהפכת פנימה בצ’יסאו; ניתן לפגוע בכל הגוף כולל האיברים הפריפאלים כמו זרועות, שרירים וכו’; זוית הכניסה נסגרת ככל שהיד נפתחת; רק שעובדים לאט ניתן לבדוק ולנתח תרחיש שקרה, אחרת אתה חוזר על אותה פעולה פעם אחר פעם (איינשטיין כבר אמר שאי שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות); ועוד הרבה תובנות קטנות שאתה מגלה תוך כדי... ח. מקום טוב: ומהו מקום טוב? לדעת להילחם? יאלה, תתבגר כבר...
___
רועי דורון. מתאמן מזה 20 שנה באמנויות לחימה, בעל דרגת דאן 2 באיקידו איקיקאי ודאן 1 בקרטה גוג’ו-ריו / קונג פו אצל ירון בנימיני. מדריך מוסמך לאמנות לחימה בהסמכת מכון ווינגייט.