דאויזם

בעברי התנסיתי במספר טכניקות הנפוצות מאד בעידן המודרני, כגון דמיון מודרך, רייקי, הילינג (בעזרת דמיון מודרך ותחושות פיזיות), במהלך ההתנסויות נתקלתי במספר תופעות שלא ידעתי להסביר, היו "טיפולים" בהם המטופל הגיב באופן מפתיע ומשמעותי לטובה, והיו כאלה בהם הוא לא הגיב כלל ואף גרם אצלי תשישות וחוסר אונים. מעבר לכך, המצב היה חסר שליטה והבנה לחלוטין, גיליתי שאין גישה לידע אבחנתי ולמציאת הפיתרון בטכניקות הללו. אחד הדברים שמשכו אותי לרפואה הסינית היו רמת ההבנה והדיוק המצויים בשיטה וכן האפקטיביות שאינה תלויה באמונת המטופל או השקפת עולמו.

בד בבד עם לימודי בבית הספר לרפואה סינית עתיקה, התחלתי ללמוד צ'י קונג וקונג פו ב"התאחדות קונג פו וין צ'ון ישראל" אצל מורי, מר איגור זקשנסקי. להפתעתי גיליתי עד כמה משמעותית הפילוסופיה הדאויסטית במסגרת זו, ובעצם האימונים מכוונים את המתרגל להבנה ויישום של הפילוסופיה הדאויסטית, המהווה עמוד תווך גם ברפואה הסינית העתיקה ועל כן ניתן לומר שאלו שני צדדים לאותו מטבע, מחד הרפואה הסינית מכווינה אל החוץ, אל המטופל, ואילו התרגול האישי מכוון פנימה אל האדם המתרגל ומאפשר גישה וגילוי של עקרונות אלו ובכך גם מטפח את יכולות המתרגל כלפי חוץ כמטפל. הן באספקט אבחנתי וגישת המטפל למטופל והן באספקט איכות הטיפול עצמו.

הגישה הדאויסטית, נובעת מהתבוננות בתופעות הטבע ובחינת דרכו של העולם, בניסיון לפענח את החוק הבסיסי לו כפופים החיים והאדם כחלק בלתי נפרד מהקיום. המושג "דאויזם" מתייחס למגוון מסורות, הבנות והשקפות פילוסופיות המשפיעות על מזרח אסיה זה למעלה מאלפיים שנים. במרוצת ההיסטוריה הדאויזם נשזר בתרבות המזרח וממנו נובעים ומושפעים תחומים רבים בתרבות זו כגון: אסטרולוגיה, אלכימיה, אמנויות לחימה, אמנויות רפואה, פנג-שויי, צ'י גונג ואף גסטרונומיה. אבי הדאויזם הוא "לאו דזה" ("זקן ילד"- בתרגום חופשי). על פי המסורת הסינית, לאו דזה חי במאה ה-6 לפנה''ס, משום היותו אחראי על ארכיון המלכים של שושלת ג'ואו, רכש ידע רב ובעל ערך. בסוף חייו כאשרהחליט לפרוש אל ההרים, לאו דזה השאיר אחריו את ספר הדרך והסגולה ("דאו דה ג'ינג"), שלימים היווה זרע לצמיחת הדאויזם.

את הדאויזם ניתן לחלק לשלושה פלחים:

1. דאויזם פילוסופי (Dao Jia): פלח המבוסס על כתביו של לאו דזה ושל תלמידו וממשיך דרכו צ'ואנג דזה. 2. דאויזם דתי (Dao Jiao): פלח זה נחלק למספר משפחות כגון: "מציאות מוחלטת" (Quan Zhen) ו"האורתודוקסים" (Zheng yi). אלה ואחרות נבעו מתוך משפחת "המסטרים השמימים" (Tian Dao Shi) משלהי תקופת שושלת האן. 3. דאויזם עממי – הדת העממית בסין שנוצרה ממיזוג השפעות דאויסטיות וקונפוציאניות. כאשר בין שני הפלחים הראשונים אין הפרדה ממשית. אבני היסוד שהניחה תורת הדאו בבחינת הרפואה הסינית הינם מושגים מהותיים כגון: צ'י, יין יאנג, וו צ'י, טאי צ'י, עשרת הגזעים השמימיים, שניים-עשר הענפים הארציים, ג'ינג, שן, שמים ארץ אדם, ווו ווי. מושגים אלו מעבר להיותם פילוסופיים, מהווים עקרונות וכלים קונקרטיים בחיי האדם המבקש להגיע לא רק לבריאות ואיכות חיים גבוהה, אלא גם להתפתחות רוחנית.

במאמר זה אבקש לחקור ולהבין את הגישה הדאויסטית, בהתייחסה לבריאת העולם, מהות האדם, מטרת האדם והכלים להשגת מטרותיו, תוך ההקבלה ליהדות, מתוך סיפור הבריאה בראשית פרק א' וב', לאחר מפגש התרבות המערבית עם תרבויות המזרח, מתוך זיקה אליהן וניסיון להטמיען בעולם המערבי צמחה תרבות "העידן החדש" המאוד נפוצה כיום. במאמר זה אנסה לבחון ולהשוות בין הגישה המזרחית הדאויסטית אל מול גישת ה"ניו אייג'" בהקשר להתפתחות האדם. אנסה לאמוד על ההבדלים והפערים בין הגישות השונות אם אכן ישנם כאלה.

מושגי יסוד

בעולם הפילוסופי, באופן פשוט יחסית ניתן להגיע למסקנות מוטעות ולחילוקי דעות, על בסיס פערים בהבנה הטרמינולוגית, או על ידי שימוש במושגים זהים עם פירוש אישי שונה. על כן חשוב מאוד ליישר קו ולהגדיר בסיס טרמינולוגי זהה. על אחת כמה וכמה כאשר קיים פער תקופתי ותרבותי כל כך קיצוני כבדוגמת תרבויות המזרח מול המערב, העת העתיקה אל מול הזמנים המודרניים.

בשונה מרב שפות העולם בהם מילה, מורכבת מצירוף אותיות ומגדירה משמעות ייחודית. בשפות המזרח בכלל ובשפה סינית בפרט, המילה מורכבת מסימניה או צירוף סימניות ציוריות ומתארת, מעבר למשמעות ספציפית, גם הלך רוח או רעיון מופשט.

דאו: פירוש שגור למונח דאו הוא דרך או שביל, אך הסימניה מרמזת על משמעויות נוספות. הסימניה "דאו" מורכבת מצירוף שתי סימניות: 1. ראש הפתוח לשמים. 2. תנועת רגלי השמאן בצעדי ריקוד.

בצירופם מתקבלת משמעות של אדם הנע בהתאם לנסיבות שמכתיבים לו השמיים. השמאן הוא זה שרוקד בצעדיו אך השמיים הם אלו הקובעים את צעדיו לבוא, השמאן, הוא רק המבצע של דבר השמיים. מכאן נגזרים פירושים נוספים לסימניה כגון: הכוח או החוק המאחד מאחורי טבע הדברים, הקבוע שמשנה הכל.

הסימניה "דה", בפירושה השגור משמע סגולה. סימניה זו מורכבת מצירוף חמש סימניות: 1. אדם צועד. 2. עשר. 3. עין. 4. מונח לפני\ מול. 5. לב. המשמעות הנגזרת מכך היא "עשר עיניים הבוחנות דבר ומסכימות שהוא אמיתי", כמובן שהמונח "עשר" משמעותו אינה עשר אלא מספר רב (בדומה ל "שלוש מוליד את 10,000 הדברים" הכוונה היא לריבוא הדברים).

מושגים נוספים: Wu ji : האין המוחלט, חסר צורה או גבול, הנצח, בו קיים הפוטנציאל לכל. Tai ji : היש המוחלט, מקור מימושם של כל הדברים, מהווה את המעבר, הגבול בין האין ליש, בין הפוטנציאל לממשות.

תפיסת עולם זהה ניתן לראות בהתייחסות לבריאה והתממשותה במציאות ,על פי ספר בראשית פרק ב' פסוק ד'. לאחר ששת ימי הבריאה בפרק א' נאמר בפרק ב' : "אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמיים. וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה..." ניתן להסיק מכך שכלל הבריאה כמסופר בפרק א' נעשתה בנצח, באין. ורק לאחר שהושלמה בנצח אט אט מתחילה להתממש במציאות.

Qi : נשימה, רוח (Spirit), אנרגיה, חיות, יכולת. ניתן לומר שצ'י הוא האנרגיה הפוטנציאלית לכל. אך משמעות ספציפית לצ'י תהא תלויה בתוכן והרכב הדברים. צ'י ביסודו כולל שני מרכיבים. מחד האספקט החומרי, הדלק אותה צורכת המערכת. ומאידך היכולת הארגונית, יעילות התפוקה, הפונקציונאליות האפשרית מהרמה החומרית. למשל שתי מערכות שונות יכולות לצרוך את אותה כמות ואיכות דלק אך תפוקתם עלולה להיות שונה. ישנם מקרים בהם הרמה הארגונית של מערכת אחת מאפשרת השמשה איכותית יותר של הדלקים - משמע במערכת זו ישנה יותר עוצמה, יותר יכולת, שלאו דווקא יהיה ניתן להשיג ע"י הזרקת יותר דלק למנוע. אדרבה לעיתים עודף דלק יכול לגרום לקריסת הפעילות התקינה של המערכת.

בהקשר לאדם המצב מבחינה עקרונית זהה אך מורכב יותר מכל מערכת שאינה חיה, כדוגמת המנוע. הסיבה לכך היא שכל פעילות, תהא בעלת השפעה גם על "הדלק" וגם על המישור הארגוני\ תפקודי. למשל אדם יכול לנשום, פעם ראשונה, אוויר בעל ריח אחד ובפעם השנייה אוויר בעל ריח שונה. השוני בהרכב הכימי של האוויר זניח, אך תגובת האדם אליו יכולה להיות שונה באופן מהותי. באוויר הראשון האדם ינשום לרווחה. ואילו באוויר השני מערכת הנשימה תתכווץ ולא תאפשר נשימה תקינה ללא מאמץ למרות שכביכול האוויר השני לא מזיק לתהליך הנשימה עצמה. זאת משום שחווית האדם במישור פסיכולוגי \ אסוציאטיבי, מפעילה את המערכת הארגונית בצורה כזאת שסוגרת את הנשימה ואת עצם קבלת הדלק.

"חמשת הצבעים מעוורים את עיניו של אדם, חמשת הצלילים מחרישים את אזנו, חמשת הטעמים מקהים את חיכו....לפיכך החכם עושה למען הבטן ולא למען העין לכן הוא מרחיק את זה ובוחר בזה"[i]

ניתן לומר בהקשר לכך שהמישור החומרי הוא Yn ואילו המישור האירגוני הוא Yg.

קארמה – חוק הפעולה והתגובה. אין דבר כקארמה טובה או קארמה רעה. ישנה קארמה. קארמה הינה סטייה מדרך הטבע. אדם בפועלו מעביר מידע לנצח, לאין סוף. ואילו זה מגיב בהתאם. כאשר פעולת האדם נמצאת בסטייה מדרך הטבע, עקב הבנת מציאות לא נכונה או פעולה שאינה במידה הראויה אזי ישנו פער בין הביצוע הראוי לשם השגת המטרה, אל מול הביצוע המצוי. בכדי לממש דבר מתוך הנצח, על האדם ליצור צירוף מקרים מסוים וייחודי.

כאשר צירוף זה חסר או לחילופין קיימים בו משתנים מיותרים אזי הוא יפעיל תגובה שונה בנצח מהרצוי ועל כן גם התוצאה שתבוא להתממש תהיה שונה מזו בכוונת האדם.

סוגיאל רינפוצה כתב: [ii] "אדם המבקש להבין את נסיבות חייו בהווה, עליו להתבונן על פועלו בעבר. ואילו אם ברצונו להבין את נסיבות חייו בעתיד עליו להתבונן על מעשיו בהווה."

Wu wei : משמעותו "אי עשייה". ניתן למצוא קשר בין "אי עשיה" למושג הבודהיסטי "הארה" – מחד בראיה בודהיסטית, מי שמחסל את הקרמה משיג הארה. ומאידך בהשקפה דאויסטית, מי שמקיים אי עשייה, קארמה לא מצויה במעשיו משום שאי עשייה משמע פעולה כבדרך הבריאה. מבחינת ההשקפה היהודית, ניתן למצוא דמיון בגישה. תחילה האדם היה שרוי שמצב "גן עדן", ולאחר שאכלו מפרי "עץ הדעת טוב ורע" – החלו להפגין דעתם על הבריאה והמציאות, החלו להבחין בין טוב ורע וכך בעצם יצאו ממצב גן עדן אל תוך מצב של סטייה מדרך הטבע.

בריאת העולם: דאו דה ג'ינג 42 Vs. בראשית פרק א'

למרות שישנן תחנות משנה שונות בהתפתחות הדתית, מונחים שונים, והשלכות שונות. בין היהדות והדאויזם ניתן למצוא דמיון ונקודות השקה מסוימות. נקודת מפגש ראשונית בין היהדות והדאויזם ניתן לראות בכך שלכלל הבריאה ישנו שורש אחד. מבחינת היהדות "השם"\ "בורא עולם", ומבחינת הדאויזם – "דאו". "דאו מוליד אחד, אחד מוליד שניים"[iii], שוני בין היהדות לבין הדאויזם ניתן לראות במשפט זה בהשוואה לסיפור הבריאה, משום שבריאת העולם עפ"י הדאויזם הינה התפתחות של דאו עצמו, משהו נולד מתוכו. ואילו ביהדות הבורא הוא חיצון לדברים, השם אומר יהי, ונוצר הדבר, הבדל נוסף ניתן לראות בכך שהשם ברא את כל אשר קיים, לשם קיום ושימוש בו. לעומת זאת בגישה הדאויסטית ניתן לראות שדאו הוליד את האחד, דאו לא הוליד גם את השניים והשלוש, אלא אחד הוליד את השניים והשניים את השלוש.

דמיון נוסף בין הגישות ניתן למצוא באופן הבריאה, כאמור "אחד מוליד שניים" – לאורך סיפור הבריאה, בספר בראשית, ניתן לראות בבירור את הדואליות בתהליך הבריאה, תחילה ישנה הפרדה בין אור וחושך לאחר מכן יום – לילה, מים אשר מעל לרקיע ומים אשר מתחת לרקיע (שמים מים), ארץ – מים, שמש – ירח, שרץ המים ועוף השמים וכן הלאה.

"שניים מוליד שלוש"[iv] השניים הראשוניים כאמור בבראשית פרק א' פסוק א' הם השמיים והארץ. השלוש המגשר בניהם הוא האדם. בתהליך יצירת החיים תחילה נוצרו, בדואליות, השרץ במים והעוף בארץ ועל פני השמיים, לאחר מכן החיות והחרקים. "ויאמר אלוהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים"[v] "ויאמר אלוהים תוציא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו-ארץ למינה"[vi]. כל החי בין שמיים לארץ שייכותו מובהקת לארץ או למים או לשמיים, כל יציר מוגבל למרחב פעולתו המוגדר מראש. אך האדם מיוחד במינו באספקט זה משום שביכולתו לשלוט בכלל המרחב. עצם הגדרתו הראשונית של האדם כנברא בצלם הבורא.

"ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ"[vii] בשונה משאר החיים בין שמיים וארץ האדם נברא בצלם הבורא, כלומר שלאדם קיימת יכולת בחירה. האדם אינו בדרגת הבורא, אין לו יכולת בריאה, אינו יכול להכניס משהו חדש לאין-סוף, אך כן הוא יכול לבחור דבר מה ולמשוך אותו מהאין-סוף אל הממשות.

על כן "שלוש מוליד עשרת אלפים (ריבוא) הדברים"[viii] בכל אשר קיים ישנם השלשה: צ'י, יין-יאנג, שמיים - ארץ - אדם, ובאפשרות האדם לגלות אותם. בכל דבר ניתן לזהות חלקים אלו ואת היחסים בינם. את מצב העשרת אלפים ניתן לנתח רק לפי השלוש (רצון השמיים המצב על הארץ והאדם כמגשר בינם). את השלוש ניתן לנתח רק באמצעות השתיים (Yn-Yg) ואת מצב השניים ניתן לנתח רק ע"י האחד (צ'י).

מהות האדם בבריאה

האדם כמגשר בין רצון השמיים למצב על הארץ. אם נסתכל שוב על הסימניות "דאו" ו"דה" נוכל למצוא רמזים מהותיים למשמעות הדבר. מתוך הסימניה "דאו": השמאן הוא איש רוח \ אדם רוחני. על כן ניתן להסיק שאדם המבקש להתקרב לבורא, עליו להתאים עצמו לנסיבות, לנהוג בהתאם לרצון השמיים, הן בהקשר לבחירת מטרותיו בחיים והן בהקשר לאופן תנועתו אל מטרותיו בדרכו. רצון השמיים משמע כל אשר קיים בבריאה של אותו אדם כפרט. האדם אמנם מהווה חלק מהבריאה הכללית, אך הוא מורכב מצירוף Jing Shen ייחודים לו, כלומר שלכל אדם נטיות טבעיות משלו ויכולות הייחודיות לו.

מהסימניה "דה" ניתן להסיק שיש משקל חשוב מאוד לממשות, למציאות. הסגולה באדם, קשורה בקשר הדוק עם מידת קירבתו ל"דאו" על כן נמדדת במבחן התוצאה, ביכולות האדם, איכות ביצועיו ובעוצמת פועלו. "אותות הסגולה הגדולה נובעים כולם מן הדאו,... עמוק וחשוך בתוכו יש מהות, מהות זו אמיתית ויש בה ממש"[ix] למרות היותו של דאו, נשגב מעיני האדם, ה"דה", הסגולה, מתגלה בממשות ומהווה נקודת ציון למנווט בחיפושו אחר הדרך. "באין לו שם הוא ראשיתם של ריבוא הדברים, באשר לו שם הוא אימם."[x] "הדאו מולידם, הסגולה מטפחת אותם הדברים צרים להם צורה הנסיבות משלימות אותם"[xi]

משום שאותות הסגולה נובעים מהדרך, ניתן לומר שמידת קירבתו של האדם לדאו, תתבטא באותות הסגולה, נפח הסגולה שבו. עם ההתקרבות לדרך הטבע יתקן האדם מיסקונספציות שלו לגבי המציאות וכן גם טעויות באופן פועלו. בסיפור בראשית אדם וחוה נפלו ממצב "גן עדן" – לאחר שאכלו מפרי "עץ הדעת טוב ורע". כלומר החלו להסיק מה טוב ומה רע, החלו לחוות דעה על החיים ובכך בעצם הפגינו את "העצמי" שלהם ולא הגיבו בפשטות ובהתאם לנסיבות. מצב זה הוא המקבילה למצב העשרת אלפים (ריבוא הדברים), זהו מצב סובייקטיבי בו האדם פועל מתוך הימור, חוסר ידיעה ,מצב בו השאלה הנשאלת היא מה עליו לעשות.

ניתוח העשרת אלפים בהתאם לרצון השמיים מול התנאים על הארץ, מהווה את תחילת הדרך להתפתחות האדם מבחינה רוחנית, תחילת הלימוד שלו את החיים. באם ידע את רצון השמים והתנאים על הארץ. יהיה ברור עבורו מה עליו לבצע ולמה. החיים מקבלים עבורו נופך שונה, בעל משמעות, והוא מתחיל לראות אותותיהם אליו והכוונתם אותו בדרכו. אין בחירה אקראית בין מספר גורמים אפשריים אלא דבר אחד ברור ואובייקטיבי שעליו לעשות בכל מצב נתון. בהסתכלות על הדגל היהודי – מגן דוד, ניתן למצוא דימוי לשילוש בין שמיים ארץ ואדם. הפס העליון מדמה שמיים, הפס התחתון מדמה ארץ. איחוד שני המשולשים מדמה את האדם, כמקבל מידע משמיים ומעביר לארץ במשולש שקודקודו פונה מטה. וכן כמקבל מידע מהארץ ומעבירו לשמיים, במשולש שקודקודו פונה מעלה. ניתן להסיק מכך שהאדם הוא המגשר בין רצון השמיים לנסיבות על הארץ במהותו.

בהתאם להתפתחות האדם עליו לנתח את מצבו כמגשר בין רצון השמים לתנאים על הארץ בעזרת הדואליות של השניים. במצב זה השאלה אינה מה או למה לעשות אלא איך לעשות. היין – יאנג במצב זה מתייחסים לאיזון מול ריכוז הצ'י, בכל סיטואציה.

Yg - איזון צ'י, משמע הרכות, הגמישות יכולת השימוש ביין, הפונקציונאליות. Yn - ריכוז צ'י הכוונה לדחיסות, לעוצמה הפוטנציאלית לשימוש. במצב זה על האדם להשלים כל סיטואציה ע"י ריכוז הצ'י או איזונו. ניתוח הדואליות כאמור מתאפשר בעזרת האחד, הצ'י. היות האדם במצב זה הן מבחינת הבנתו את המציאות והן בבחינת פועלו, משמע הידמות לדאו. זהו מצב אי-עשייה. משום שבאופן רצוף הוא מקבל את הדברים כפי שהם, ללא הפגנת העצמי, ללא עודף או חוסר בעשייתו, הוא מקיים השלמה והתאמה למציאות, מצב זה ביהדות נקרא מצב "גן-עדן".

"לדעת את הקבוע זו הארה. לא לדעת את הקבוע וליצור בשרירות – אסון"[xii] בבחינת השקפת העולם הדאויסטית, בהקשר להתפתחות רוחנית, ניתן להבחין בחשיבות המהותית של התאמת האדם למציאות, חוסר הפגנת העצמי הרצונות וסדרי עדיפויות האישיים, במונחים כגון רכות, ריקנות הלב, ועוד. מונחים אלו הינם הגדרות פרקטיות. בהקשר למה על האדם לקיים בכדי להגיע ליישום תיקן הטעות האנושית והבאתה אל המינימום. הגדרות אלו מלוות תרגול פיזי מוחשי (כצ'י גונג, מדיטציה ואמנויות לחימה), בעזרתו האדם מסוגל להשיג את המצב המאפשר קיום של עשייה בהתאם לרצון השמיים והמצב על הארץ. "החכם לעולם הוא חסר לב..."[xiii]

"השמים קיימים והארץ עומדת. השמים והארץ קיימים ועומדים משום שאין הם חיים מכוח עצמם, לכן הם מסוגלים להאריך ימים. לפיכך החכם מעמיד עצמו מאחור ומוצא עצמו לפנים. מעמיד עצמו בחוץ ומוצא עצמו מתקיים. האם לא משום שאין בו אהבת עצמו? לכן הוא יכול לקיים את אהבת עצמו במלואה."[xiv]

שיטות העידן החדש אל מול הגישה הדאויסטית

למרות שרב שיטות העידן החדש מורות על זיקה לתרבויות המזרח, קיימת בהן השפעה חזקה של הפסיכולוגיה המערבית, המעמידה את רצונו של האדם כפרט בראש סדרי העדיפות. ואינה לוקחת בחשבון את הנסיבות הארציות, רצון השמיים וההתאמה למציאות. בניסיון לחבר מזרח-מערב, הגישה הפסיכולוגית המערבית מקבלת משקל גדול מזה של השקפת העולם המזרחית.

על כן הקשר והזיקה למזרח יורדים ממעמדם הראוי והופכים להיות מעין טריק שיווקי. הקשר בין שיטות אלו למקורות המזרחיים שלהן מטשטש ואף אינו קיים. בניגוד לכוונת מייסדי שיטות אלו ניתן לראות שאי עשייה הוחלפה בעשייה, חיסול קארמה הוחלף בחיזוק הקארמה – משום שהשתלבות האדם בעולם בהתאם להשקפה הדאויסטית הופכת להיות השתלטות האדם על העולם. למשל קו מרכזי בטכניקת הרייקי הוא היות המטפל "צינור להעברת אנרגיה אלוהית טהורה".

אך למעשה עולות השאלות הבאות: מי נתן למטפל את הסמכות לעשות כן? מה זה אנרגיה אלוהית טהורה? איך הוא מבצע זאת? האם ההחלטה לעשות כן מספיקה גם ללא הבנה או ידיעה של הדבר? האם רק השימוש בדמיון ובכוונה מהווים ביצוע ראוי? כן גם נפוץ השימוש בדמיון ובכוונת המטפל, למשל בטכניקות הילינג למיניהן, לראות בעיני רוח המטפל את המטופל נשטף אור בצבע כזה או אחר, איחולים להתפתחות רוחנית למטופל וכיוצא באלה. גם במקרים אלו אין בעצם הבנה של הדבר, מה זה אומר התפתחות רוחנית? מה משמעותה עבור אותו אדם ספציפי? מה מפעיל במטפל או במטופל האור הצבעוני שכביכול שוטף אותו? אם בכלל?

בטכניקות כדוגמת אלו, כל אחד יכול וראוי לבצען, ללא קשר לרמת האדם, התאמתו או חוסר התאמתו לדבר כל אדם מוזמן לנסות ולעשות כן. פעולות אלו מעמידות אנשים בגדר חיים באשליות, משום שהאדם כביכול מסוגל להביא עצמו לכל מצב ומעמד ללא קשר באיכותו, תפיסת המציאות שלו ופועלו. אלא מספיק רק לרצות או לדמיין. הדבר מצביע על כך שאין שום קשר בין הדבר למציאות הריאלית. כל אחד עושה כראות עיניו. מצב זה עלול להעיד ו\או להביא דווקא להידרדרות.

איפה בדמיון מודרך נמצאת ההתחשבות בנסיבות, ברצון השמיים? איפה המציאות ודרכי הביצוע? איפה הפעילות על בסיס המציאות? אין אלו חלק מהדרך המזרחית והדאויסטית בפרט. העקרונות הבסיסיים והמהותיים ביותר של הגישה המזרחית פשוט אינם נמצאים בשיטות אלו. אם כן ניתן להסיק שבטכניקות "רוחניות" של העידן החדש קיימת סתירה מהותית לגישה

הקריטריאלית הדאויסטית. במספר מובנים:

1. השימוש בכוונה בדמיון מודרך, כדי ליצור נסיבות כאלה או אחרות, כדי להשפיע על המציאות הן הפגנת הדעה העצמית וקביעת האופן בו על המציאות לנהוג, לא קיימת בטכניקות אלה ההתאמה למציאות. ההפך הוא הנכון. קיים בהן ניסיון להתאים את המציאות לרצונות וההבנה המוגבלת של הפרט. מה גם שמחשבה או הבנה אנושית סבוכה ועמוקה ככל שתהיה לעולם לא תכיל את כלל הבריאה, לכן תמיד תהיה בה סטייה מהמציאות.

2. כל דמיון, דמות או מחשבה שיעלו במוחו של אדם יהיו רק על בסיס ניסיונו הקודם, באם ניסיונו והבנתו אינם בקו אחד עם הנצח או הבריאה אז מה בעצם הוא עושה אם לא מגדיל את סטייתו מהמציאות, מגדיל את הקארמה שלו?

3. כל עניין הגישור בין שמיים לארץ, אינו מתקיים בטכניקות אלה. הכוונה או הדמיון פעילים על אספקטים רגשיים ו\או אסוציאטיבים באדם. אלו נשארים באדם ולעולם לא מחברים בין שמים וארץ ללא המעשה שנותן להם את משמעותם.

4. בטכניקות העידן החדש מושם דגש על לראות את הדבר מתרחש, בהקשר לכל מטרה אותה האדם מבקש להשיג. לא קיימת התייחסות לדרך ביצוע הדברים, אין שליטה על המעשה, אין יכולת להבחין מה על האדם לבצע ומדוע, אין אבחנה לגבי איך עליו לבצע. ולכן הכל נמצא בגדר המיסטיות. מיסטיות משמע נסתר, לא מובן... כאשר דבר מוגדר כמיסטי, אין עליו אבחנה ושליטה משום שלא קיימת הבנה של מנגנוני הפעולה שלו. אמנם ללא מטרה אין דרך, אך כדי להגיע אל המטרה על האדם להסתכל על הדרך, אחרת בקלות רבה ניתן יהיה לסטות ממנה וליפול. לא רק שלא תבוא תועלת אלא המצב עלול להחמיר. "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות..."

5. אין התפתחות רוחנית ללא רכישת יכולות פיזיות ממשיות. כל עוד אין גישה לבחון את התאמת האדם למציאות, אין גישה לצמצום הפער בין הבנת המציאות הסובייקטיבית למציאות עצמה, וכן גם אין גישה לצמצם את הפער בין המעשה המקולקל למעשה המתוקן. ניתן אמנם לומר שהכל בראש – אך הבעייתיות בביטויים מסוג זה היא שאין בהם הורדה למציאות, אין בהם גישה להוכחה. לא קיימת בהם בחינת מערכת תגובות באדם, בהתאם לקליטת המידע על ידו. איזו אפשרות לתיקון מתקיימת ללא בחינת מערכת התגובות וקבלת המידע באדם?

למרות שאלו מהווים את התמצית של טכניקות מזרחיות טהורות, בטכניקות העידן החדש כל אלו נשמטו מהתוכן. ישנן טענות לשינויים בפעילות המוחית והביו-כימית באדם ותוצאות תוך שימוש בטכניקות ניו אייג', שהוכחו מבחינה רפואית. ידוע ששינויים במצב התודעתי, מביאים לשינויים ברמה הפיזית, כל פעילות מנטאלית קשורה ומשפיעה על הפעילות הגופנית, גורמת לשינויים במישור הגופני. שינויים אלו מדידים. אך אין הדבר מעיד על שינוי מהותי או שינוי בכיוון הנכון.

כל פעילות גוררת שינוי בין אם היא ראויה או לאו. האם השינוי הוא הכרחי, האם הוא בכיוון הנכון? זאת השאלה המתבקשת. הגישה של העידן החדש מקובעת בכך שכל פעילות כפופה לשינויים. אך אין אבחנה בצורך לפעילות הספציפית, אין אבחנה בין סוגי הפעילות הדרושה. על כן הכל תלוי באוויר. אין מצב של הבאת האדם אל מסגרת פעילות העולם (טבע הדברים) ושילובו במסגרת זו. המסקנה המתבקשת מכך היא שקיים קשר רחוק עד מאוד בין הטכניקות והגישות המקוריות לבין אלו של העידן החדש. אין קו המחבר בין הדברים ומכניס אותם למקומם הנכון. הכל פרוץ ופתוח לפרשנויות.

מורי נוהג לומר ש"הסודות הגדולים ביותר הם הדברים הפשוטים ביותר". בעולם אמנויות הלחימה כמו גם באמנויות הריפוי לא אחת ישנם דברים הנחשבים לסוד, הנאמרים ברמזים בלבד או בעל פה, לאדם ספציפי וברגע המתאים, עליו המורה מחליט כנכון. סודות אלו אינם נחלת הכלל ואינם נגישים לכל. בשיטות העידן החדש ישנה מעין הסתפקות במועט, מפאת חוסר ברירה. ישנם פירורים של חתיכות אור שיצאו מהקשרם. הבנה ושימוש לא ראוי בהם יהוו פתח במקרה הטוב לחוסר שינוי ובמקרה הפחות טוב לאבדון.

באופן כללי הגישה המזרחית היא שהאדם מנתח את המצב ומקיים את התיקון לעצמו כדי לשמור על התקן הראוי. מאידך במערב הגישה גוררת מצבים הגורעים מיכולות פעילות האדם כמחלות, תאונות, וכו'. זהו הבדל משמעותי.למשל כאשר מתעוררות בעיה באדם, הגישה המזרחית תהיה חיפוש הפיתרון, מה עליו לעשות, למה ואיך. לעומת זאת בגישת העידן החדש ההתייחסות אינה לבעיה ולמקורה, אלא למצב הפסיכולוגי של האדם, השינוי שהאדם יעשה יהיה בתפיסת המציאות שלו כך שגם אם הבעייה מתדפקת על דלתו הוא יאמר לעצמו שהיא רחוקה או אף לא קיימת ובכך ירגיש יותר טוב עם עצמו במישור פסיכו אמוציונאלי, אך למעשה הבעיה עדיין מתדפקת על דלתו. זה רק הוא שמסרב להתייחס אליה באופן הראוי.

ניתן להמשיך דיון זה להרחיבו ולהעמיקו מעבר למסגרת העבודה שאינה מאפשרת דבר זה. ישנם מחקרים בנושא, טכניקות נגישות וישימות להוכחת הדברים. אך זה לא המקום לכך.

רשימה ביבליוגרפית

1. Lao tzu: Tao Te Ching, translation, commentary, appendices and Introduction by Dan Daor and Yoav Ariel, university publishing project. 2. תורה נביאים כתובים, הרבנות הצבאית הראשית. 3. Robinet Isabelle, Taoism: Growth of a Religion (Stanford: Stanford University Press, 1997. (original French 1992) 4. Livia Kohn, The subtle body ecstasy of daoist inner alchemy, Acta Orientalia Academiae Scientiarum Hung. Vol. 59. 5. The Place ang Meaning of the Notion of Taiji in Taoist Sources Prior to the Ming Dynasty, Robinet and Paula A. Wissing, The University of Chicago Press 6. The Complete Works of Cuang Tzu, from oriental clasics WM.Theodore De Bary, Edited under the Auspices of the Department of history, Columbia University. 7. The Tibetan Book of Living and Dying, sogyal Rinpoche. 8. מטיפול תרופתי למדיטציה, אושו, בהוצאת אור-עם. 9. How to Meditate, Kathleen McDonald 10. What the Bleep do we know, Captured light industries, lord of the wind films, LLC 11. הדבק הלא פורמאלי המחבר בין פיסות המידע בעבודה זו נובע מתוך קורס "ביו-אנרגיה ושליטה עצמית", תחת הדרכתו האישית של מר איגור זקשנסקי מורה ראשי ויו"ר "התאחדות קונג פו וין צ'ון ישראל".

[i] לאו דזה, דאו דה ג'ינג 12. [ii] סוגיאל רינפוצ'ה, ספר המתים והחיים הטיבטי. [iii] לאו דזה, דאו דה ג'ינג 42. [iv] לאו דזה, דאו דה ג'ינג 42. [v] בראשית פרק א' פסוק כ'. [vi] בראשית פרק א' פסוק כד'. [vii] בראשית פרק א' פסוק כו'. [viii] לאו דזה, דאו דה ג'ינג 42. [ix] לאו דזה, דאו דה ג'ינג 21. [x] לאו דזה, דאו דה ג'ינג 1. [xi] לאו דזה, דאו דה ג'ינג 51. [xii] לאו דזה, דאו דה ג'ינג 16. [xiii] לאו דזה, דאו דה ג'ינג 49. [xiv] לאו דזה, דאו דה ג'ינג 7.

#דאויזם