במאמר זה ברצוני לפנות לכלל המתעניינים באומנויות הלחימה ותורות השונות של המזרח הרחוק. בכמה שנים האחרונות, בזמן שיוטי בפורומים של אומנויות הלחימה, נתקלתי בשאלה העולה ללא הרף אצל מתאמנים רבים והיא שאלת הידע: כיצד לבצע כל תרגיל ותרגיל, מהו התוכן הפנימי של כל תנועה ותנועה?
אלה שאלות ששאלתי את עצמי לא מעט, שאלות שגורמות לאנשים רבים לעזוב את הארץ ולתור אחרי המידע ברחבי העולם והמזרח הרחוק בפרט. אותה השאלה שתמיד שאלתי את עצמי, הייתי רעב לידע, הייתי מוכן להתבודד באחד המנזרים של מזרח אסיה, אך לתדהמתי מצאתי תשובה דווקא בארץ כאשר הכרתי את מורי לקונג פו וין צ'ון, מאסטר איגור זקשנסקי.
איש אשר במהלך חייו עשה מחקר מעמיק, גם תאורטי (במסגרת לימודיו בפקולטה לביו-קיברנטיקה בטכניון של סנט-פטרסבורג) וגם מעשי בנושא. אציין כי אני לא מנסה להוכיח את עליונות השיטה ולא טוען שבשיטות האחרות לא עוסקים בשאלות אלו, אלא רק כי זהו נושא מורכב שלא תמיד מגיעים אליו גם במסגרות השונות במזרח הרחוק.
כאן אעשה הפסקה קצרה ואספר את תולדות חיי. נולדתי בשנת 1976 באוקראינה, חלק מברית המועצות לשעבר. כבר מגיל צעיר מאוד הבנתי מהי האנטישמיות ולא פעם מצאתי את עצמי בקטטות, לעתים עם כמה יריבים. לא רציתי להיות נתון לחסידיהם של התוקפים והתחלתי לחפש כיצד לחזק את גופי ורוחי.
כך התחלתי להתאמן אצל דודי, ארקדי ז'וקובסקי, שהיה אלוף הצי הצפוני לאגרוף ומאז שחררו מהצבא למד מהספרים בסתר (אלה היו שנות ה-70 וה-80 בהן אסרו כל עיסוק באומנויות לחימה לפשוטי העם) את תורת הקראטה. בשנת 1990 עליתי לארץ והתחלתי להתאמן תחת הדרכתו של אפי שליין, סנסיי שאצלו התאמנתי עד שנת 2001. בקרטה הגעתי לדרגה של דן 3. ב-2001 התמזל מזלי להכיר את מאסטר איגור זקשנסקי, ראש התאחדות קונג פו וין צ'ון ויטנאמי בארץ, ובאותה שנה הפכתי לתלמידו.
גישתו של מאסטר איגור
כבר בתחילת דרכי בבית הספר הייתי מופתע מדרך ההוראה של המורה. ביצוע פורמלי של התרגילים והתבניות פשוט לא סיפק אותו. כאן לראשונה התחלתי לקבל תשובה על אותה השאלה שעליה דיברתי בתחילת המאמר.
לפי גישתו של מאסטר איגור, חשוב ביותר לחקור כל תנועה בודדת ולהבין כיצד לבצע כל תנועה ותנועה. כולנו מכירים את התופעה כאשר מגיעים מורים מהמזרח הרחוק, מלמדים תבנית מסוימת וחוזרים לארצם, ועד הביקור הבא אנו מנסים לכל היותר לחכותם כמה שיותר במדויק.
חשוב להבין: ישנו פער תרבותי עצום בין מזרח למערב. דברים שנראים למתאמן ממזרח טבעיים מעצם היותם חלק מתרבותו לא מובנים כלל וכלל למתאמן המערבי. כאן מתחילות לעלות שאלות המידע, שאיתן קשה מאוד להתמודד - בגלל אותו פער תרבותי.
אותן השאלות שאיתן התמודד גם מורי בתחילת דרכו ובמהלך שנות אימוניו ומחקריו הרבים הפכו מחיסרון ליתרון בולט.
על מנת להבין את מהות התרגילים שמבצעים ותוכנם, מאסטר איגור השקיע רבות בחקר מקור התנועות, מטרתן והאפשרויות של מבנה הגוף האנושי - יתרונותיו וחסרונותיו כאחד. בזאת הוא שילב את הידע שלו מלימודיו האקדמאים, ממאמרים שונים, מלימודי פיזיולוגיה ואנטומיה, וכמובן, לימודים פילוסופיים וחקר של טאו טה צ'ין וכתבי מזרח אחרים.
מחקר זה נחוץ על מנת לעסוק באמת באומנות לחימה, ולא לעשות אימוני "ספורט" כמה פעמים בשבוע. אלה נקודות שאני ממליץ לכולם לחקור, על מנת ליצוק תוכן נוסף ללימודים ולאפשר התפתחות עצמית בכיוון שאתם מחפשים.
גישתו של מאסטר איגור הוכיחה את עצמה כיעילה במבחן המציאות. במהלך פסטיבל אומנויות לחימה לכבוד 1000 שנים להאנוי (בירת ויטנאם), רבים מהמורים שביקרו אצלנו הופתעו מאופן הביצוע של אותן התבניות שהם בעצמם לימדו אותנו כמה שנים קודם לכן. התנועות היו אותן תנועות, אבל התוכן והביצוע היו שונים לגמרי. חשוב לציין שאחת המטרות המרכזיות של המשלחת הייתה להראות את הגישה המיוחדת של בית ספרנו. מטרה זו הייתה לא מן הקלות, לא כל חברי המשלחת הצליחו ליישם את העקרונות שמורינו מדגיש באימוניו, אך אלה שהצליחו זכו לתישבוחות מהאנשים המובילים באומנויות הלחימה בווייטנאם.
חזרנו לארץ עם מדליות מהפסטיבל ותחושת גאווה על הישגינו.
נראה כסוף מוצלח, אך שנה וחצי עברה לה מאז ודברים השתנו ללא הכר.
כל זה היה רק שלב בהתפתחות בלתי פוסקת, כל יום מגלים ומתרגלים דברים חדשים. כמו כדור שלג שמתגלגל מפסגת הר – המחקר לא נעצר אפילו לדקה אחת, ויחד אתו נפתחים אופקים חדשים.
מאסטר איגור לא מסתפק בהישגים שכבר הושגו - מאחר ואם אתה מרוצה ממה שהשגת, אתה מפסיק לחפש מה יש מעבר לפינה הבאה וכך נעצרת ההתפחות של אנשים בכל תחום בחיים.